כי אל עפר תשוב 

ערש"ק פרשת "זאת חקת התורה" תשע"א

וידבר יהוה אל-משה ואל-אהרן לאמר.  ב זאת חקת התורה אשר-צוה יהוה לאמר  דבר אל-בני ישראל ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין-בה מום אשר לא-עלה עליה על.  ג ונתתם אתה אל-אלעזר הכהן והוציא אתה אל-מחוץ למחנה ושחט אתה לפניו.  ד ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו והזה אל-נכח פני אהל-מועד מדמה שבע פעמים.  ה ושרף את-הפרה לעיניו  את-ערה ואת-בשרה ואת-דמה על-פרשה ישרף.  ו ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל-תוך שרפת הפרה.  ז וכבס בגדיו הכהן ורחץ בשרו במים ואחר יבא אל-המחנה וטמא הכהן עד-הערב.  ח והשרף אתה יכבס בגדיו במים ורחץ בשרו במים וטמא עד-הערב.  ט ואסף איש טהור את אפר הפרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור והיתה לעדת בני-ישראל למשמרת למי נדה חטאת הוא. ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל-כלי.

מהפסוקים, מתברר שכל ענינה של פרה אדומה, הינו, עפרה.

זאת חקת התורה.., זאת התורה אדם.. זאת, זוהי תכליתה של תורה, זהו תכליתו של האדם, זאת.מהותה של פרה אדומה, טיהור הטמאים לנפש אדם, טומאת מת, טומאת אדם מת.חטא האדם הראשון, אשר נבע בעטיו של נחש, הביא לעולם את המיתה ועימה את טומאת המת.עונשו של הנחש, עפר תאכל כל ימי חייך.הטהרה האותה מיתה שבאה לעולם בעטיו של נחש הינה ע"י מהות עונשו של נחש, עפר.

מהות תורת האדם הינה העפר, יש והעפר מקום ממנו האדם בא, היינו מקום צמיחתו גידולו, יש והעפר הינו מקום שיבת האדם, אל עפר תשוב.

זאת חקת התורה, עפר חטאת, פרה אדומה, זאת התורה אדם, ונפשי כעפר לכל תהיה.

בהיות האדם כעפר, אזי הינו תורה.

ידועה חשיבות ג' ברכות הראשונות שבתפילת שמונה עשרה.מטבע הדברים בשלוש ראשונות אלו האדם מכוון ושם ליבו לאשר הוא אומר, בסוף התפלה כוונות אלו נחלשות.כתוב שהאדם צריך לסיים התפילה כאילו היא תחילתה.

בסוף התפלה אנו מבקשים, שלוש פעמים ביום, בתפילת שמונה עשרה "ונפשי כעפר לכל תהיה".היהודי מבקש להיות כעפר כלפי כל.מיצוייה של התפלה הינה במילים אלו "ונפשי כעפר לכל תהיה"

או' ר' נתן "עפר הוא ההתחלה של כל הדברים והסוף והתכלית של כל הדברים, כי הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר".

הנהגת האדם שונה ביודעו שהכל מן העפר והכל שב אל העפר.הנהגת האדם בתקופה שבין עפר לעפר הינה הנהגה של צמיחה של גדילה, מהותית אמיתית, שכן כל אשר אין בן מן המהות והאמת ייהפך להיות כעפר הארץ.

הגמ' במסכת תענית ובמסכת מגילה מביאה הסיפור על נחום איש גם זו, גם סיפור זה בעניני עפר, עפר סתם לעומת עפר מהות.

נחום איש גם זו הוה רגיל דכל דהוה סלקא ליה (כל שקורה לו) אמר גם זו לטובה יומא חד(יום אחד) בעו [ישראל] לשדורי דורון(ביקשו ישראל לשלוח מתנה) לקיסר אמרי בהדי מאן נשדר נשדר(אמרו בידי מי נשלח, נשלח ע"י) בהדי נחום איש גם זו דמלומד בנסים הוא כי מטא לההוא דיורא בעא למיבת(כשהגיע למלון בדרך ביקש לנוח) אמרי ליה מאי איכא בהדך אמר להו קא מובילנא כרגא לקיסר(שאלו אותו מה יש בחפציך, אמר להם מוביל אני מתנה לקיסר) קמו בליליא שרינהו לסיפטיה ושקלו כל דהוה גביה ומלנהו עפרא(קמו בלילה החליפו תכולת הזהב ואבנים טובות ומילאו במקומם עפר) כי מטא להתם אישתכח עפרא(כשהגיע נחום איש גם זו לקיסר, ראו שהמתנה הינה עפר) אמר אחוכי קא מחייכי בי יהודאי אפקוהו למקטליה (אמר הקיסר צוחקים עליי היהודים, ביקש להוציא את נחום איש גם זו, למיתה)אמר גם זו לטובה אתא אליהו ואידמי להו כחד מינייהו(הופיע אליהו הנביא שנראה היה כאחד מאנשי הקיסר) אמר להו דילמא האי עפרא מעפרא דאברהם אבינו הוא דהוה שדי עפרא הוו חרבי גילי הוו גירי(אמר להם אולי זה כעפרו של אברהם אבינו, שהעפר כאשר היה זורקו נהפך לחיצים וחרבות) בדוק ואשכחו(בדקו ומצאו שאכן כך) הכי הוה מחוזא דלא הוו קא יכלי ליה למיכבשיה שדו מההוא עפרא עליה וכבשוה עיילוהו לבי גנזא אמרי שקול דניחא לך מלייה לסיפטא דהבא(היתה עיר שלא הצליחו לכובשה, זרקו העפר עליה וניצחו, אמרו אנשי הקיסר היכנס לבית האוצר ושקול כאוות נפשך) כי הדר אתא אמרו ליה הנך דיורי מאי אמטית לבי מלכא אמר להו מאי דשקלי מהכא אמטאי להתם(כשחזר לאכסניא, שאלו אותו השודדים מה הבאת לקיסר, אמר להם מה שהיה בהיותי אצלכם הבאתי לקיסר, שכן ראוהו חוזר בשלום ובידו אוצר רב) שקלי אינהו אמטו להתם קטלינהו להנך דיורי(ביקשו גם הם להביא עפר לקיסר, בדקו את עפרם וראו שהינו עפר סתם, רמו והרגו אותם).

ונפשי כעפר לכל תהיה.

שבת שלום!

דויד לקס _אמת